פוסטים קודמים

"כריסטופר רובין", ארה"ב, 2018 , 100 דקות

August 22, 2018

 "מקסים, דמיוני אבל עם מסר אמיתי לכולנו"

 

נתחיל בזה שהסרט הוא לכלל המשפחה אבל בגדול הוא פונה אפילו יותר לקהל המבוגר.

 

המון ניואנסים ומסרים בנוגע לאורח החיים שלנו היום ולהשפעות שיש לו על חיי המשפחה והילדים.

 

הסרט נוגע בכמה רבדים ומתעסק בעיקרו ביישות המשפחתית וביחסים בין בעל לאשתו ובין אב לבתו. כריסטופר רובין הילד שבנה עולם דמיוני משלו עם דמויות מקוריות שנהפכו לחברים הכי טובים שלו מתבגר ושוכח את פו הדוב וחבורתו, הוא נכנס למרוץ העכברים של עבודה בלי הפסקה ושוכח את אשתו ואת בתו.

 

 

"כריסטופר רובין תמיד עזר לנו ועכשיו הגיע הזמן שנעזור לו", פו הדוב יוצא לחפש את חברו הותיק ומנסה לעזור לו למצוא מחדש את שמחת החיים שאיבד ואולי בעצם גם את שמחת החיים שהוא איבד בעצמו.

 

הסרט מבויים בצורה נפלאה ובכלל לא טיפוסית לסרט בג'אנר הזה, הכל מאוד מוקפד, אווירה נכונה. הסרט מתרחש בלונדון האפורה ורק הבלון האדום של פו והחולצה האדומה שלו מכניסים קצת "לב" לסרט, גם לכריסטופר רובין שאיבד את הילד שבו במהלך השנים.הצילום הקולנועי ברמה מאוד גבוהה ולא טיפוסית לסרט שכזה, אהבתי מאוד לראות את ההקפדה בצילום וגם כשהסצנות היו עם הדמויות הלא אנושיות גם שם הצילום היה מוקפד ובעצם היה בדיוק כאילו שזה שחקן אמיתי שניצב ממול.

 

 

היו כמה סצנות שהזכירו לי את האווירה בגליאדאטור כשהוא חלם שהוא מסתובב בשדות בין הפרחים והחיטה. גם פה פו הדוב חלם לחזור הביתה אבל בעצם הוא רצה שכריסטופר רובין יחזור להיות איתם ביער, לחזור לתקופה שהם היו משחקים ביחד כשהוא היה ילד. התמימות של פו הדוב לא נעלמה אבל עדיין יש בו חוכמה אמיתית וכנה. אין אצלו מסכות בניגוד לכריסטופר רובין שגדל ובנה סביבו מסכות וחומות כדי להתמודד עם החיים האמיתיים.

 

נקודה מעניינת שהבובות הם אמנם אותם הבובות מאותה התקופה שכריסטופר רובין היה ילד אבל הם כן בלויות יותר ובעצם כל השנים שעברו בחיים האמיתיים עברו גם עליהם. הם אולי לא הזדקנו / התבגרו כמו בני האדם אבל הם כן נראים שעברה עליהם תקופה ושינוי מבפנים.

 

הסרט הוא קריאת השכמה לכולנו, במרוץ החיים אנחנו לפעמים שוכחים את הדברים החשובים באמת, אנחנו מציבים יעדים לילדים שלנו את אותם היעדים שהציבו לנו את אותם החלומות. במקום בעצם לתת להם להתפתח ולגלות את העולם בעצמם. אנחנו יכולים לתת את הערכים והכיוון הכללי אבל הדרך צריכה להיות שלהם.

 

לפעמים אנחנו שוכחים לאהוב וגם לקבל את האהבה של האנשים שמסביבנו של האנשים שבאמת חשובים לנו ושאוהבים אותנו בצורה הכי כנה ואמיתית.הסרט הזה מזכיר לכולנו שאסור לשכוח את הילד שבנו, והכי חשוב את שמחת החיים.סרט פשוט אבל מקסים שמצליח לנגוע ברגשות הנכונים.

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

להמלצות נוספות כל שעליכם לעשות הוא לסמן " like" בעמוד הפייסבוק שלנו  וכך תהיו הראשונים להתעדכן בפרטים על הסרטים הכי חמים וחדשים.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Please reload

ארכיון
Please reload

תגיות