"עין בשמיים", בריטניה, 2016 , שעה וארבעים דקות

"מותחן איכותי, זהו לא סרט מלחמה אלא סרט על מלחמה בעידן דיגיטלי".

ב2005 גאווין הוד (במאי הסרט) יליד יהונסבורג הביא למסך הגדול את הסרט "צוצי" שהועמד לפרס האוסקר ולפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר.

כמו ב2005 גם עכשיו חוזר גאווין לשורשיו והסרט מתרחש באפריקה. זהו לא סרט מלחמה קלאסי וגם קשה למצוא בו פרוטגוניסט או אנטגוניסט.

הסרט מאוד עכשווי ועוסק בדילמות עדכניות שצבאות המערב נמצאים בהן באופן יומיומי.

בעולם טכנולוגי המל"ט הוא האמצעי לביצוע המשימה אבל השאלות המוסריות נשארו אותו הדבר ובנקודה הזו הבמאי נוגע. הסרט מראה את שני הצדדים בסיפור, הצד ש"קל" על ההדק ומנגד הצד שמבקש לעצור לרגע ולחשוב האם הפעולה הזו נכונה ומה המחיר שלה?

לאורך כל הסרט מנסים למצוא איזון בין שני הצדדים הללו ובכל רגע בסרט המשקל נוטה לכיוון אחר. הכל תלוי איפה אתה נמצא בשרשרת של קבלת ההחלטות. לדוגמא הלן מירן (קולונל קאתרין פאוול בסרט) רדפה אחרי הטרוריסטית בסרט למעלה משש שניםולכן כשיש לה הזדמנות לחסל אותה היא לא חושבת פעמים והיא חייבת לנצל את ההזדמנות הזו מכיוון שיכול להיות שהיא לא תחזור.

זהו חשבון כמעט אישי שלה שחייב להיפתר. אנקדוטה מעניינת היא שהתפקיד הראשי בסרט נכתב במקור לגבר אבל הבמאי החליט לשנות אותו לאישה ולקחת את הלן מירן. הסיבות הן בעיקרן כדי ליצור יותר עניין ולהבדיל את הסרט משאר סרטי המלחמה שמלאים בגברים. יתרה מכך הבמאי בחר לשלב נשים בדמויות מפתח נוספות בסרט בשביל לשמוע את דעתן של הנשים ולתת להם אפשרות גם להביע עמדה בנושאים שהסרט מדבר עליהם.

התפקיד של הלן מירן הוא של מפקדת מאוד קשוחה שעברה הרבה וצברה הרבה ניסיון ולא בכדי הגיע לתפקיד הנוכחי. סביר להניח שבתקופה שבה היא התגייסה לצבא היה יותר קשה להתקדם ולהתפתח בתור אישה ופחות תפקידים היו פתוחים לנשים ולכן היא פיתחה מנגנון קשיחות והגנה שהביא אותה למקום שבו היא נמצאת היום.

לכאורה בהתחלת הסרט ההחלטות נראיות פשוטות וקלות אבל ככל שהעלילה מתקדמת כך גם ההחלטות נהיות יותר קשות ומורכבות ואלמנטים נוספים נכנסים לשיקול. הסרט מעלה גם תופעות של פוסט טראומה אצל טייסי המל"טים ומבליט את הניגוד בתפקיד שלהם אל מול טייסי הקרב.

טיסה במטוס קרב היא מלאת אנדרלין – המהירות, הגובה הרב, הניתוק מהקרקע.לעומתם טייסי המל"טים שרואים ב"זום אין" את כל המתרחש על הקרקע ויודעים בכל רגע נתון את התוצאה המיידית לטוב ולרע. אנחנו חיים בעולם דיגטלי, מצד אחד מחוברים כל הזמן ומצד שני מנותקים. אנשים יושבים ביחד סביב שולחן אבל כל אחד נמצא בסמארטפון שלו במקום לדבר עם הסביבה.

האנלוגיה היא למפעיל המזל"ט שנמצא אלפי קילומטרים מאזור התקיפה. בסוף היום הוא יוצא מתא הבקרה והולך הביתה לישון ביחד עם המשפחה שלו. הסיטואציה הזו היא לא טריוויאלית. מצד אחד הוא מחובר בצורה דיגיטלית לכל מה שמתרחש אלפי קילומטרים ממנו אבל מצד שני הוא מאוד רחוק ונמצא בסביבה אחרת.

רוב האנשים שיש לו אינטרקציה איתם הם בכלל לא נמצאים לידו והתקשורת בינהם דיגטלית בלבד. מותחן איכותי שלדעתי האישית לא מנסה להביע עמדה החלטית בדילמות שהוא מעלה ונותן לצופה נקודות למחשבה ולהחליט בעצמו באיזה צד הוא ומה הוא היה עושה באותה נקודת זמן.

השינוי המרכזי בסרט הוא בדמות של קלוני שמתחילה כדמות שחצנית ומלאה בעצמה שאיבדה את האנושיות שבה וככל שהסרט מתקדם הוא משתנה לטובה. מעניין לראות גם את השינוי שעובר הצופה לגבי הרגשות אל קייל באדוול (משוחק נפלא ע"י ג'ייק אוקנול) שמתפרץ לאולפן השידור ולוקח את קלוני כבן ארובה אבל ככל שהסיפור מתפתח אנחנו מבינים למה הוא עשה את זה (כמובן שאין הצדקה בכל מקרה למעשה שכזה).

המטרה העיקרית של הסרט היא לקחת את הצופה לסיטואציה של משבר פיננסי תוך כדי נגיעה בשלושה עולמות שמתחברים זה לזה. וול – סטריט, תקשורת ומדיה וכמובן הקידמה הטכנולוגית שאנחנו נמצאים בה כיום. בשורה התחתונה סרט חביב פלוס אבל לצערי לא יותר מזה.