פילומינה, בריטניה, 2013, שעה ו18 דקות

הבמאי הבריטי המוערך סטיבן פרירס מגיש לנו, כהרגלו, סיפור מרגש וביקורתי אשר מבוסס על מקרה אמיתי שהתרחש בבריטניה של שנות ה – 50. פילומינה היא אישה אירית פשוטה וחביבה, קתולית אדוקה ומאמינה ובעיקר סלחנית ואוהבת אדם. כל חטאה של פילומינה היה שכנערה צעירה נכנסה להריון ואת התינוק הרך גידלה כ"פיקדון" במנזר קתולי-אירי אפלולי ונוקשה שבו אולצה לחיות. כ – 50 שנים לאחר מכן היא יוצאת למסע חיפוש אחרי בנה האבוד שנמסר לאימוץ.

למסע הזה מתלווה מרטין סיקסמית' – עיתונאי עוקצני וציני, שזה עתה פוטר מעבודתו, אשר בטנו מלאה על הממסד הדתי, הפוליטי, התקשורתי ובעצם על מה לא. "פילומינה" הוא סרט מסע פשוט אך נוגע ללב (מעוטר בנופים הקסומים של אירלנד למי שאוהב) שככל שהוא מתקדם חושף בפנינו עוד ועוד תפניות עלילתיות ועוולות ממסדיות שונות וכמובן, כדרכם של סרטי מסע זוגיים שכאלה, גורם לדמויות לעכל תובנות חדשות ולהבין טוב יותר את הצד השני וכך גם את עצמן.

פרירס הבמאי, שאף פעם לא חסך מאיתנו ביקורת אנטי-ממסדית ובעיקר אנטי-כנסייתית, ממשיך את הקו הזה גם בסרט הנוכחי ולא מפספס הזדמנות לעקוץ כנסיות, פוליטיקאים ואנשי תקשורת אך יחד עם זאת מקפיד בכל שלב ושלב להפריד ולייצר ניגודיות בין "הממסד" הנוקשה, המקובע וחסר הרחמים לבין האנשים הקטנים והאמיתיים שנאלצים לחסות בצילו בעל כורחם. הניגודיות הזאת מובעת בצורה הברורה ביותר במפגש בין פילומינה אשת הכפר הפשוטה והנעימה לבין סיקסמית' העירוני המתוחכם והסרקסטי,

אך המפגש בין השניים בא להצביע לנו על העובדה שגם בתוך הממסד, ובמיוחד אצל האנשים המאמינים ופועלים בשם הממסד, כביכול, לא הכול הוא שחור או לבן וכי בסופו של דבר גם האדם הקטן יכול לעמוד באמונותיו שלו אל מול הקשיים והרוע. רוב הפעמים מה שצריך סרט טוב הוא פשוט סיפור מעניין שיסופר בצורה ברורה ושחקנים טובים שימצו את הדמויות עד תום. את שני אלה אנחנו מקבלים ב"פילומינה" ובגדול. פרירס הוא מספר סיפורים מעולה שכבר הפגין זאת לא פעם בעבר (הוא מביים עוד משנות ה – 70) וגם כאן הוא מנווט סרט בעל רבדים וסיפור שלא תמיד קל לעיכול באיזון מדויק בין סצינות דרמטיות מרגשות לשנינויות קומיות עוקצניות ואולי גם זאת חלק מגדולתו ביצירת הניגודיות בסרט.

על המשחק מופקדים ג'ודי דנץ הבלתי נגמרת בהופעה חיננית וכובשת וסטיב קוגן הזכור לטוב מ"אנשי המסיבות" (סרט אינדי מעולה על ימי הבריט-פופ העליזים של שנות ה – 70) בהופעה לא שגרתית שלו, אך בהחלט כזו שמתאימה לסגנונו המתחכם והחד. הסרט, שמבוסס על ספרו האמיתי של העיתונאי סיקסמית', היה גם מועמד ל 4 פרסי אוסקר בקטגוריות הסרט, השחקנית, המוזיקה והתסריט. מי שמחפש סרט לצפייה משפחתית נעימה זו בהחלט בחירה מעולה, אמנם מכוון למבוגרים יותר שבקהל אבל אנחנו מבטיחים שאף אחד לא יתאכזב.