"ברוקלין", ארה"ב, 2015 , שעה ו51 דקות

"סירשה רונאן כובשת את המסך,סיפור אהבה מרגש וחוצה יבשות שלא ישאיר את העיניים שלכם יבשות"

מועמד לפרס האוסקר על הסרט הטוב ביותר "ברוקלין" מספר את סיפורה של אליס לייסי מהגרת אירית בברוקלין של שנות ה50.

אליס שנוסעת לברוקלין בעל כורחה מוצאת את עצמה נקרעת בין הבית שלה "אירלנד" לבין אהבה חדשה שהיא מוצאת בברוקלין. אהבה שתשנה את חייה לעד.

הסיפור נוגע בכמה נושאים שונים, אנחנו נחשפים לחיי המהגרים בברוקלין בשנות ה50 ולהשפעה על אותם אנשים שהגיעו לשם אם זה מרצונם ואם זה כי לא הייתה להם ברירה (חיפוש אחר עבודה, חיפוש אחר התחלה חדשה במקום חדש).

הנושא השני הוא היחסים בין אמא לבת בתרבות האירית וההשפעה החברתית של אותה תקופה על ההחלטות של הדור הצעיר. (איזו עבודה לבחור, עם מי להתחתן וכו').

כמובן שהנושא המרכזי הוא סיפור האהבה בין מהגרת אירית לבחור איטלקי צעיר, לכאורה שניהם באים מתרבות אחרת עם ערכים שונים והקשר בינהם מתפתח ככל שהעלילה מתקדמת.

סירשה רונאן (בתפקיד אליס לייסי בסרט) כובשת את המסך וסוחפת את הצופים ביחד איתה. משחק מעולה ומדוייק שלה מביא את הצופה לרגעים קולנועיים מרגשים. הצופה חווה במדוייק את הרגשות של אליס לייסי. רגשות הבדידות בהתחלה כשהיא מגיעה לברולקין, רגשות הגעגוע לאירלנד ולמשפחה והחברים שהשאירה מאחור.

רגשות האהבה לטוני הבחור האיטלקי המקומי שבו היא מתאהבת ושמשנה את חייה לנצח. הפנים שלה והמשחק שלה כל כך מעולים שאפשר היה לעשות את הסרט בלי דיאלוגים ועדיין המסרים היו עוברים בזכות הבעות פנים נפלאות ואמיתיות.

סירשה רונאן חוותה חוויה דומה בחיים הפרטיים שלה כשהוריה היגרו לניו יורק ולאחר כמה שנים הם חזרו ביחד איתה לאירלנד (מסע הפוך מהמתרחש בסרט אבל הדילמות דומות).

מדהים לראות איך אליס מתבגרת בסרט ומילדה פגיעה ועדינה שמכתיבים לה מה לעשות היא הופכת להיות אישה צעירה בעלת עקרונות ודעות חזקות משלה. סירשה רונאן מזכירה לי את קייט ווינסלט ואני בהחלט חושב שהיא בדרך הנכונה לקריירה מדהימה לפחות כמו קייט ווינסלט.

הסרט מרובה בדמויות נשיות ומתעסק הרבה בעולמן של הנשים ובהתמודדות שלהם עם דילמות ובעיות מסויימות. אליס שבתחילת הסרט מעריצה ומנסה להתחקות אחרי אחותה הגדולה, בונה לעצמה חיים חדשים בברוקלין אבל לא שוכחת מאיפה באה וכל זה בניסיון למצוא חיים חדשים וטובים יותר במקום אחר כמו שאחותה קיוותה בשבילה.

אמא של אליס בניגוד לאחותה מאוד סקפטית לגבי המעבר הזה ומהעובדה שביתה הקטנה תגור במקום מרוחק כל כך אבל ככל שהעלילה מתקדמת והתפניות שמתרחשות בה גם אמא של אליס מבינה מה בעצם הכי טוב לבת שלה.

הסרט הוא רומנטי ומרגש ויפה לראות איך בשנות ה50 הקשרים האינטימיים היו מתנהלים, בלי הפייסבוק והרשתות החברתיות של היום. פעם המרחק היה באמת משמעותי ולא כמו שהיום שאתה פשוט עולה על טיסה ויום למחרת אתה חוזר הביתה. הריחוק היה הרבה יותר חזק ומשמעותי וגם תחושת הזמן. היום אנחנו חיים בעולם מהיר שכולם מחפשים בו סיפוק מיידי.

זה כבר לא העולם של המכתבים המרגשים והציפייה המותחת בין מכתב למכתב. מילה טובה גם על עבודת בימוי נפלאה של ג'ון קראולי, שיוצר לנו אווירה נכונה ומתאימה. שימוש משכיל בטכניקות צילום ופסקול עדין ונעים כשצריך יוצרים לנו סרט נפלא, מרגש ונעים לצפייה.